נחזור לענין החגבים. מבואר בגמרא (שם לח.), שהחגבים הללו מותרים באכילה. כי הגוי לא התכוין לבישול, אלא הוא התכוין לשרוף את העשבים, וכל הגזירה של חכמים היתה רק כאשר הגוי בא ואמר לשם יחוד קודשא בריך הוא, הריני בא לבשל! כי מצות צריכות כוונה וגם בישולי גויים צריך כוונה… וכיון שהוא התכוין לבישול והשקיע בבישול, והיהודי בא ואוכל ונותן לו קומפלימנט ונוצר כאן קירוב דעת.
הרב יצחק לוי. צילום: משה רבי
אבל כאן הגוי לא התכוין בכלל לבשל את החגבים, אלא לשרוף את העשבים, וגם אם הם יצאו טעימים, אין ליהודי על מה לתת לו קומפלימנט, וכיון שכן, לא אסרו חכמים בזה מצד בישולי גויים.
אותו דבר גם בשני הנושאים שהזכרנו, בסופר ההוא שנפל החשמל, ובא הגוי והדליק את החשמל, שהגוי באותו רגע לא חשב על העוף בגריל ועל המאפים שיש שם, כי בכל הסופר הגדול זה דבר זניח. אמנם אם זה קורה במאפיה, הוא ישר חושב על התנורים, אבל בסופר הוא חושב על כל התאורה והמקררים וכל הדברים שהם חלק הארי, אבל התנור לא זה מה שעומד בכוונתו, והוא הדין למי שהזמין את הגוי בשבת בשביל להדליק את המזגן, ואגב נדלק גם הפלאטה, אפילו שבפעולה הזאת הגוי גרם שהבישול של החמין יסתיים, בכל זאת זה מותר, כי הגוי לא התכוין לזה אלא למזגן, וכמו שכתב מרן ע”ה בחזון עובדיה (שבת, ח”ג עמוד תמא).
עלון באר יצחק מספר 111, שלח לך. הרב יצחק לוי.
