אחד הסיסמאות הקליטות שהפיץ כהנא – בפמפומו של בנט שסוף סוף מצא ‘הישג’ להתגדר בו, בעיצומו של דשדוש מסכן־חיים מול העלייה בתחלואה מהווריאנטים החדשים – היה עניין העלויות: “שוברים את המונופול של הרבנות, מוזילים את מחירי הכשרות“, הכריז כהנא, הכריז ליברמן, והחרה־החזיק אחריהם בנט.
צילום: יח”צ
אחד הסיסמאות הקליטות שהפיץ כהנא – בפמפומו של בנט שסוף סוף מצא ‘הישג’ להתגדר בו, בעיצומו של דשדוש מסכן־חיים מול העלייה בתחלואה מהווריאנטים החדשים – היה עניין העלויות: “שוברים את המונופול של הרבנות, מוזילים את מחירי הכשרות”, הכריז כהנא, הכריז ליברמן, והחרה־החזיק אחריהם בנט.
ובכן, גם זה נראה כמו שקר – השאלה היא רק האם זהו שקר ביודעין או שקר בתום לב. בניגוד להצהרות שלפיהן הרפורמה אמורה להוזיל את מחירי הכשרות – הרי שלפי כל חישוב הגיוני, מחירי הכשרות יהיו יקרים יותר. עתה ייכנס מערך חדש, עם עלויות גבוהות, שיצטרך להתחיל הכל מאפס, ללא תמיכה ממשלתית שממנו נהנות המועצות הדתיות. הרי לכל ברור שליברמן לא יממן את הרפורמה מקופת האוצר. ובכן, כל העלות של הקמת המערך המנופח מאפס – ייפול על כתפי הצרכן. מישהו מוצא כאן סיכוי להוזלה?
החלק החמור יותר, המופקר ממש – טמון בסעיף הפותח את אזורי הכשרות, תוך מתן אפשרות לכל גוף, מכל מקום בארץ, לחלק שירותי ‘כשרות’ בכל מקום בארץ. זהו אֵם כל חטאת. שהרי ליבת ההשגחה בנויה במידה רבה על היכרות אישית של נותן הכשרות עם בעל העסק. ישנם בעלי עסקים שהם יראי שמים. יש כאלה, שחשודים בהכשלת יהודים באכילת טריפה. מול כל סוג של בעל עסק – יודעות המערכות המקומיות להתמודד, על בסיס שנים של היכרות קרובה.
אי אפשר להתעלם מן העובדה הפשוטה: רבנות מקומית שמספקת שירותי כשרות במקומה לאורך זמן – מפתחת היכרות וניסיון, שעל בסיסם ניתן להתאים מענה מדויק ואמין לכל אחד מהעסקים. לא בכדי, בתי עסק לא יכולים לקבל רישוי עסקים מרשות מקומית בעיר אחרת, אלא מהרשות שבה הם מתגוררים. מתן האפשרות לכל גוף מכל מקום לחלוש על ענף הכשרות בכל מקום – היא פתח להאכלת יהודים בנבילות ובטריפות. לשבת באילת ולתת הכשר בירושלים – זה לא כשרות, זה פייק-כשרות. שלא לדבר על האיום התמידי של כל עסק מול גוף כשרות שיעמוד על קיומם של כללי הכשרות: “אם תעשו לי בעיות, אני אשכור שירותי כשרות מחברת כשרויות באילת”.
והאסון הגדול מכולם צפוי לנקודות יישוב נידחות, שבהן אין כדאיות כלכלית לתת שירותי כשרות, בטח במחיר סביר. מי ייתן שירותי השגחה לקיוסק מקומי בנקודת יישוב מרוחקת, מקום שההגעה אליו מסובכת? או שלא תינתן כשרות, או שתינתן כשרות־דמה, תעודה פורמלית ללא כל פיקוח מאחוריה.
אבל מתן כהנא דוהר קדימה. הוא אינו עוצר לשאול, לא מתרשם מדעת הרבנים, לא מתעניין בעמדת הרבנות. הוא מתרגש מקריאת ההתפעלות של ליברמן (“הוא כמעט התעלף מהתרגשות!”) – יותר מאשר מחאה כאובה מצד רבה של צפת למשל, הג”ר שמואל אליהו, ורבנים נוספים מכל קצות הקשת.
מקור: יוסי אליטוב, עיתון משפחה
