‘סטאטוס קוו’ הוא על-פי ההגדרה דבר שעומד, היינו, מצב קיים אשר יישאר ללא שינוי. קיומו של סטאטוס קוו כקו מנחה יש בו מהבעייתיות, שהרי לפנינו מצב שהוא תרתי-דסתרי. אין כל אפשרות שבחיי חברה, בעיקר זו המודרנית והדינמית, יישמר מצב כלשהו בדיוק כפי שהיה. שהרי החיים זורמים והם מלאים מאבקים והתנגשויות, שמתוכם מתגבשת בכל עת מציאות חדשה.
צילום מסך ebay.com
אבי המונח ‘סטאטוס קוו’ לביטוי מסכת היחסים בין דתיים לחילוניים בישראל והשתקפותם במסגרות ממלכתיות, הוא ככל הנראה ד”ר זרח ורהפטיג, מומחה למשפט עברי, שכיהן כחבר-כנסת וכשר הדתות. בתזכיר מראשית אוקטובר 1947, ציין כי “הבעיות הדתיות הכי חשובות הזקוקות לסידור קונסטיטוציוני הן ההבטחה לשמירת יום המנוחה – שבת, תחיקת המשפחה והמעמד האישי, לרבות סידור ענייני ההקדשות, וארגון הקהילות והרבנות. מתקבל על הדעת שבכל העניינים האלה, תהיה הבטחת ה’סטאטוס קוו’ הפתרון הרצוי”.
ביבליוגרפיה
- ורהפטיג, ז’, חפץ, ח’ וגלס, ד’ (1973). דת ומדינה בחקיקה: לקט חיקוקים ופסיקה (עמ’ 207-219). ירושלים: משרד הדתות.
