הרב יצחק לוי – בדין בישולי גוים בכירת אינדוקציה טו סיון שנת תשפא

בדין בישולי גוים בכירת אינדוקציה

א) עמדתי ואתבונן בדין כיריים “אינדוקציה” שהשימוש בהם נעשה נפוץ בשנים האחרונות, כירה זו מחוברת לחשמל, אבל גם לאחר הפעלתה היא קרה לגמרי עד שמניחים עליה סיר או מחבת המתאימים לבישול בכיריים כאלו, ואז היא פועלת במהירות רבה מאוד, וכך זה גם חוסך בזמן, וגם בחשמל, וגם קל מאוד לנקות כיריים אלו, וגם יש להם מעלה מבחינה בטיחותית, כי אין בה אש שיכולה לסכן ח”ו, ולאחר הורדת הסיר הכיריים מתקררות במהירות רבה.ולכאורה היה נראה שגם לדעת הרמ”א (סימן קיג סעיף ז) שהיקל בבישולי גוים כל שישראל הדליק את האש, בנ”ד אין להקל שגוי יבשל על כירה זו, אע”פ שישראל הדליק אותה בבוקר, שהרי אין בהדלקה זו חום כלל, ורק בהנחת הסיר על ידי הגוי נדלקת האש, ונמצא שהגוי עשה את כל הבישול מתחילתו ועוד סופו. וכל שכן לדעת מרן השלחן ערוך (שם) שהדלקת האש ע”י ישראל לא מועילה כלל אלא צריך שישראל יניח על האש, ודאי שאין להקל שגוי יבשל על כיריים אלו. וכ”כ להלכה בספר כשרות למעשה פנחסי (עמ’ לא), ובספר אהל יעקב הל’ מאכלי עכו”ם (סימן קיג סעיף קיג).

ב) אולם לאחר הבירור באופן פעולת מכשיר זה, נראה לפע”ד שיש להקל בזה אף לדעת מרן השלחן ערוך,
ואדרבה, דבר זה יכול להיות פתרון טוב וקל לענין בישול ישראל לדעת מרן. כי הנה האינדוקציה הזו אין בה גוף
חימום ולא אש כלל, אלא היא פועלת על ידי גלים קצרים אלקטרו מגנטיים, ולאחר הבישול וסילוק הקדירה,
הכירה חוזרת להיות קרה מהר, ואופן הפעולה הוא כדלהלן: המשטח של הכיריים הוא מזכוכית, ותחתיו ממוקמים
סלילים מגנטיים הגורמים למולקולות בסיר או במחבת להתחיל לנוע, התנועה יוצרת חיכוך מתמיד והחיכוך מפיק
חום. [ומטעם זה אי אפשר להשתמש בכיריים אינדוקציה בכל סיר, אלא אך ורק בסירים שמגנט נצמד אליהם.]
ומעתה יש לומר שאין איסור בישולי גוים כלל בבישול כזה שאינו על ידי אש, כשם שלא גזרו חכמים בבישולי
גוים על מליח וכבוש, הגם דקי”ל בעלמא מליח כרותח וכבוש כמבושל, וכמו ששנינו בפסחים (עו.), מ”מ גוי שמלח
מותר, וכמבואר בעבודה זרה (לח:), והוא הדין לכבשין של גוי שלא גזרו בהם, וכמבואר במתני’ עבודה זרה (לט:),
והוא הדין שאין בישולי גוים במעושן, וכמבואר בירושלמי נדרים (פ”ו ה”א). וכן פסק הרמב”ם (פי”ז מהל’ מאכ”א
הי”ז), שאין בישולי גוים במליח וכבוש ומעושן. וטעמא דכולהו מפני שלא גזרו אלא על בישול באור, וכמו שכתבו
הרמב”ן והרשב”א והמאירי (ע”ז לח:). וכן כתב הטור יו”ד (סימן קיג) בזה”ל: ולא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש,
אבל שלא ע”י האש אף על פי שמליח כרותח וכבוש כמבושל שרי. עכ”ל. וכן פסק מרן (סעיף יג) שאין איסור
בישולי גוים במליח ומעושן. והוסיף הרמ”א בהגה, שגם כבוש אינו כמבושל, דלא אסרו אלא בישול שעל ידי
האש. עכ”ל. וע”ע בירושלמי עבודה זרה (פ”ז ה”ח), א”ר יוסי חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא.” ופירש הפני
משה, שחלוט הוא מים רותחים על גבי הקמח, וכשהוא נותנם על גבי קמח אין מעשה ידי האור ביד הנכרי. עכ”ד.
וכתב בשו”ת אבן שתיה (ר”ס נ) שהוא מקורו של הרמב”ם להתיר בישולי גוים במעושן, כיון שאינו מבושל באש
ממש. וע”ע בספר עלי תמר על הירושלמי נדרים (פ”ו ה”א). ע”ש. ומרן רבינו הגדול זיע”א בשו”ת יביע אומר ח”ה
(חיו”ד סימן ט אות ב) כתב להקל בנידונו לגבי בישול בקיטור, שאין בו משום בישולי גוים כדין מעושן, ואפילו שהבל
הקיטור חם ומגיע מאש אין דינו כבישול לענין בישולי גוים. ואע”פ שעישון דינו כבישול גמור לענין שבת, וכן
לענין בשר בחלב מחמירים להחשיבו כבישול, מ”מ אינו בישול גמור לענין בישולי עכו”ם. ואפי’ את”ל שלא יצאנו
מידי ספק בזה, הא קי”ל דספק בישולי עכו”ם לקולא. והביא שכ”כ להקל מטע”ז בשו”ת שאלת שלמה ח”א (סי’
יט). וכן בהגהות זר זהב על האו”ה (כלל מג אות ד), וכתב לחזק דברי רב גדול שהובא בשו”ת שם אריה (חיו”ד סי’
כב), שהתיר את הסוכר מטעם זה. ובפרט שענין הבישול ע”י הקיטור הוא דבר שנתחדש עתה מקרוב, וי”ל שלא
היה בכלל גזרת חז”ל כשגזרו על בישולי עכו”ם. וכ”כ בשו”ת אבן שתיה (חיו”ד סי’ מז) להצדיק ד’ הרה”ג המשיב
הנ”ל, שהרי גם העשן מבשל ממש מחמת יסוד האש המולידו, וע”כ דבתולדות האש לא גזרו משום בשו”ג, ולכן
גם בהבל הקיטור אין דין בשו”ג. עכת”ד היבי”א. וכן הוא בהליכות עולם ח”ז (עמ’ קכז). וכן דעת הרב בן איש חי
(שנה שניה פרשת חוקת אות כב). וכן פסק בשו”ת כוכבי יצחק ח”ג (סימן כג). ע”ש. וכ”כ בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סימן
כו אות ו) שכן דעת גדולי הפוסקים, שאין איסור בישולי גוים בקיטור. ע”ש. וכ”כ בשו”ת חשב האפוד ח”ג (סימן כט אות ב). וכן צידד בשו”ת אחיעזר ח”ד (סימן לו) כדברי הרב שהובא בשו”ת שם אריה, דמה לי הבל היוצא מן
האור כמו עשן, או קיטור היוצא מן המים. [ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ג (חיו”ד סימן רמז) במחכ”ת לא כיון יפה
בהבנת האחיעזר. ע”ש. ודו”ק.] ומדבריהם נלמד במכ”ש לנ”ד, כי אם בקיטור אע”פ שהבל הקיטור חם מחום
האש אמרינן שאינו בכלל גזירת בישולי גוים, משום שגזרו על האש ולא על תולדותיה, ק”ו באינדוקציה שאינה
מכח אש כלל, אלא זרם חשמלי בלבד, שאינה בכלל גזירת חכמים על בישולי גוים.
ג) והן אמת שהטעם של גזירת חכמים בבישולי גוים משום חתנות, או שמא יאכילנו דבר איסור, שייך גם בכיריים
של אינדוקציה, ובפרט שלא ניכר שום הבדל בין בישול זה לבישול על גבי אש גמורה, ושאני ממליח וכבוש שאינו
בגדר “בישול,” ולכן לא חששו בו שמא יבוא לידי חתנות עם הגוי, וכמו שכתב הרשב”א בחידושיו לע”ז (שם)
ובתורת הבית הארוך (בית ג שער ז, דצ”ה ע”ב) והקצר (בית ג שער ז, דצ”ז ע”ב), שלא אסרו אלא בישול בתולדות האור
בלבד, “כי הדעת מכרעת שאין קירוב הדעת במליחה.” ע”ש. ולפי זה מסתבר שאילו בזמן חכמי התלמוד היה
בנמצא בישול כזה על גבי כירת אינדוקציה, היו גוזרים עליו גם כן משום בישולי גוים, שהרי אין בתוצאת הבישול
שום שינוי מבישול על גבי אש. ברם הא בורכא, כי אין לנו רשות לגזור גזירות חדשות אחר חתימת התלמוד,
וכמ”ש הרא”ש (פ”ב דשבת סימן טו). ומאחר שחכמים לא גזרו על בישול כזה, שהרי לא אסרו בישולי גוים אלא
באש, אין לנו לגזור מדעתנו, גם אם ברור לנו שחכמים היו גוזרים על כך מאותו טעם שגזרו על בישולי גוים.
וראיה לזה, ממה שכתב מרן הבית יוסף או”ח (סי’ יג), בדין נפסק הציצית בשבת בכרמלית כשהטלית עליו, דקי”ל
במנחות (לו): שא”צ לפשטו מעליו, מפני שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. וכתב מרן הבית יוסף,
דאע”ג דבגמרא מיירי בטליתות דידהו שהיו לובשים אותם במקום גלימא, ואם היו פושטים אותם בשוק איכא
משום כבוד הבריות, מכל מקום הוא הדין בטלית דידן שאין לובשים אותם משום מלבוש וליכא משום כבוד
הבריות, דכיון דבטליתות דידהו היה זלזול בפשיטתן ולא גזור רבנן בכרמלית לגבי טלית, בשום טלית לא גזרו,
דלא פלוג רבנן בין טלית לטלית. ושכן נראה מד’ ה”ה ונמוק”י שכתבו דין זה סתם ולא חילקו בין טלית לטלית.
וכן פסק בש”ע שם (סעיף ג). וע”ש במגן אברהם (סק”ז), ובפרי מגדים. וע”ע במגן אברהם (סימן שא ס”ק נח) שעמד
על דברי הרמ”א בהגה (סימן שא סעיף מו) שהביא להלכה מ”ש המרדכי שבת (פרק חבית רמז תמא), שאסור לטלטל
בגד השרוי במים בשבת שמא יבוא לידי סחיטה, והלא קי”ל בשבת (קמז:) שמותר להסתפג באלונטית ואחר כך
להביאה לביתו, ולא חיישינן שמא יסחוט. וכן פסק מרן הש”ע (סימן שא סעיף מח). ותירץ עפ”ד הר”ן (שבת סב ע”ב
מדפי הרי”ף), שמאחר שאי אפשר בלא רחיצה וכמו שאמרו בגמרא שבת (מ.) לכן לא גזרו על אלונטית. וכתב
המג”א, שאע”פ שבזה”ז אפשר בלא רחיצה, מ”מ כיון דלא גזרו חכמים שרי וכמ”ש הב”י (סי’ יג). ע”ש. ומכאן
למד מרן זיע”א בשו”ת יביע אומר ח”ד (חיו”ד סימן ח אות ג) לדין טבילת כלי פלסטיק, שאע”פ שמבואר בגמרא
עבודה זרה (עה:) שגזרו על כלי זכוכית משום דדמו לכלי מתכות, שאפשר להתיכם, וגם כלי פלסטיק אפשר
להתיכם וראוי לחייבם טבילה אטו כלי מתכות, ומסתברא ודאי שאילו היו כלי פלסטיק בזמן התלמוד, היו גוזרים
עליהם כמו שגזרו על כלי זכוכית, מ”מ מאחר שכלי פלסטיק לא היו בזמן התלמוד ולא גזרו בהם, אין אנו מוסמכים
לגזור מדעתנו אף בכה”ג. ע”ש. וכן בדין יין נסך ביין מבושל, שכתב הרא”ש (פ”ב דע”ז סימן יב) דה”ט שלא גזרו
בו, לפי שאינו מצוי כל כך, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וכתב בשו”ת לבושי מרדכי תנינא (חיו”ד סי’ נח)
ותליתאה (חיו”ד סי’ יג), דאף בזה”ז דיין מבושל שכיח אין בו משום יי”נ, שמכיון שמתחלה לא גזרו עליו לא בטל
היתרו. וכן בשו”ת אבני נזר (חיו”ד סי’ קטז אות ד) השיב למר אביו הגאון ז”ל, ומה שהקשה מר שאיך סתמו חז”ל
שביין מבושל אין משום יין נסך, ומשום דלא מנסכי, ולא חששו לשמא ינסכו בדורות הבאים גם יין מבושל, לק”מ,
שמכיון שבשעה שגזרו חז”ל על סתם יינם לא היו מנסכים יין מבושל, א”כ איננו בכלל הגזרה. ע”כ. והובא בשו”ת
יביע אומר ח”ח (חיו”ד סימן טו אות ג), ושם חיזק טעם ההיתר בזה, והביא עוד כמה דוגמאות לכך, שכל שלא היה
הדבר בכלל הגזירה מפני שלא היה מצוי, אע”פ שנשתנתה המציאות אין לנו להוסיף על הגזירה. ע”ש. וה”ה לנ”ד,
שמכיון שבשעת הגזירה לא היה מצוי בישול שלא על ידי אש, אע”פ שהיום נשתנתה המציאות אין בכחנו להוסיף
על גזירות חכמים, והדבר נשאר בהיתרו. ויש עוד מקום לומר, שעצם זה שאין הגוי רשאי לבשל בישול רגיל על
גבי אש גמורה, אלא דוקא בכיריים מיוחדות כאלו, שמצריכות גם כלים מיוחדים, הדבר מועיל להיכר ולהבדיל
בין הישראל לגוי. ודו”ק.
ד) וראיתי מלכים מדיינים מרבני דורנו שליט”א בכיוצא בזה, אודות בישולי גוים במיקרוגל, כי גם שם אין גופי
חימום של אש, אלא החימום והבישול נעשים על ידי גלים קצרים אלקטרו מגנטיים שמכים בעוצמה ובמהירות
רבה על התבשיל וכך הוא מתחמם [וההבדל בין מיקרוגל לאינדוקציה, שבמיקרוגל החימום נעשה למאכל עצמו
באופן ישיר, והכלי מתחמם מחמתו. ובאינדוקציה הוא להיפך, שהכלי מתחמם והוא המחמם את המאכל שבתוכו.]
והג”ר שמואל ואזנר בשו”ת שבט הלוי ח”ח (סימן קפה) אסר משני טעמים. א: משום שסוף סוף שייכים בבישול
זה שני הטעמים של גזירת בישולי גוים, משום חתנות, ומשום שמא יאכילנו איסור, ולא דמי לכבוש ומליח ומעושן
שאינו בגדר בישול, אבל זה בגדר “בישול.” ב: הבישול נעשה על ידי האש החשמלית של המיקרוגל, ואם לא כן,
נאמר על כל בישול באש חשמלית שאינו בכלל הגזירה. ע”ש. והנה על הטעם הראשון יש לומר, כי הרב שבט
הלוי לשיטתיה אזיל בח”ו (סימן קח אות ו) וח”ט (סימן קסב על סי’ קיג סי”ג) דס”ל שכל “בישול” היה בכלל הגזירה,
ולכן בישול בקיטור הוא בישול גמור לענין בישולי גוים, וה”ה לבישול במיקרוגל. ע”ש. וכ”ד החזון איש שיש
איסור בישולי גוים בקיטור, וכמו שהביא בספר ארחות רבינו ח”א (עמ’ רכו) שכ”כ החזון איש במכתב. ע”ש. אבל
אנן בשיפולי גלימיה דמרן זיע”א נקטינן, וממה שכתב לחזק דברי האחרונים שהתירו בישולי גוים בקיטור, מוכח
דלא שמיעא ליה כלומר לא סבירא ליה האי טעמא, אלא כיון שלא היה בכלל גזירת חכמים הוא נשאר בהיתרו,
אע”פ שהוא בגדר “בישול.” וכן מוכח ממה שכתבו הב”ח (סימן קיב סי”א) והפרי מגדים (סימן קיב שפ”ד סק”ז), שאין
איסור פת גוים ובישולי גוים בבישול בחמה. כי לא אסרו אלא בתנור של אש. וכ”כ הדרכי תשובה (סימן קיב סקי”ב).
ויש ראיה לדבריהם ממה שכתב המרדכי (פ”ק דחולין רמז תקצ). ע”ש. וע”ע בדרכי תשובה (סימן קיג ס”ק טז) בשם
שו”ת חיים שנים (סימן ד). ע”ש. והוא הדין למבשל בחמי טבריה, שכתב בספר קהל יהודה (סימן קיג סעיף יג) דשרי
דומיא דמעושן. והובא להלכה בכה”ח (ס”ק עד). וע”ע בקרן אורה (נדרים מט.). ע”ש. והלא גם בישול בחמה ובחמי
טבריה נקרא בשם “בישול,” אלא ודאי שלא אסרו כל דבר אשר בשם “בישול” יקרא, אלא דוקא בישול באש.
וכן מוכח לפע”ד מדברי הראשונים שכתבו להתיר כבוש ומליח ומעושן מפני שלא גזרו אלא על “בישול באש,”
ולא כתבו שאינו בגדר “בישול,” מוכח שלא אסרו כל בישול, אלא דוקא בישול באש. ועל הטעם השני שכתב
שהמיקרוגל מבשל על ידי אש חשמלית ודמי לכל מבשל באש חשמלית, אחה”ר יש להעיר, כי במיקרוגל אין שום
אש, רק זרם חשמלי המפעיל את אותם גלים אלקטרו מגנטיים. ואינו דומה כלל למבשל על גבי תנור או כירה
חשמלית וכדומה, שיש שם גופי חימום עם אש ממש. ויתכן שהרב שבט הלוי סבר שכל כלי חשמלי מופעל על ידי
אש גמורה, וכמו שכתבו כמה מרבני הדור הקודם, וגם מרן רבינו הגדול זיע”א בשו”ת יביע אומר ח”א (חאו”ח סימן
יט) הלך מתחילה בדרך זו, עד שבסוף התשובה (אות יח) הביא מה שהסביר הגרש”ז אוירבך שדבר זה אינו נכון
במציאות, ואין במכשירים חשמליים שום הבערה וכיבוי אלא זרם חשמלי בלבד. ולפ”ז כתב בשו”ת יבי”א ח”ז
(חאו”ח סימן לח) שהפעלת מאוורר בשבת אין בה איסור תורה כיון שאין בו אש, אלא איסור דרבנן של מוליד זרם
בלבד. ע”ש. ודון מינה ואוקי באתרין. וכ”ה בחזון עובדיה שבת ח”ג (עמ’ עט). ע”ש. [ומ”ש בחזון עובדיה שבת
ח”ו (עמ’ קה) שהמדליק חשמל בשבת חייב משום מבעיר. היינו שמדליק אש חשמלית כגון תנור, או פלאטה
חשמלית, או נורת ליבון וכדומה. ופשוט.] וע”ע להגרשז”א בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ יב הערה )3שכתב בדין
בישול מזלג חשמלי [שגם הוא מבשל על ידי אלקטרודות חשמליות ללא אש] בשבת, שאין בו איסור תורה, כיון
שאין כאן אש ולא תולדות האש. והביא שהחזון איש טען לו שפשוט וברור שזה איסור דאורייתא, מאחר שבחשמל
יש אפשרות לייצר אש זה כמו עיבור של האש והרי זה אסור מהתורה, כמו תולדת האש. והגרש”ז אוירבך לא
הסכים עמו בזה. ע”ש. ואולי י”ל שהרב שבט הלוי הלך בשיטת רבו החזון איש, ומחשיב מטע”ז כל בישול בחשמל
כמו בישול באש. אולם באמת גם למטוניה דהחזון איש, הלא כבר נתבאר שבבישולי גוים לא אסרו בישול בעשן
או בקיטור למרות שהם באים מהאש, ולא חיישינן למה שהוא בא מכח האש, כיון שלא אסרו אלא בישול באש
ממש. וכל שכן בישול בחשמל ללא אש דקיל טפי. ומשום הכי אין לאסור מטעם שכח החשמל של המיקרוגל
והאינדוקציה נוצר על ידי שריפת האש, שהרי גם העשן נוצר על ידי האש ואעפ”כ שרי, כיון שהבישול עצמו לא
נעשה על ידי האש. [מה גם שיש היום הרבה חשמל סולארי, שנוצר מכח השמש ולא על ידי אש.] ובספר בארות
שלמה צדוק (חיו”ד ס”ס קיד) אסר בישולי גוים במיקרוגל, וחיליה ממ”ש ה”ה (פ”ט מהל’ מאכ”א ה”ו) שאסרו את צורת
הבישול הנפוצה ביותר, והוא הדין למיקרוגל שהדרך לבשל בו בזמננו. ע”ש. ובמחכ”ת ה”ה מיירי בענין בישול
בשר בחלב ולא בענין בישולי גוים, וכבר נתבאר שיש לחלק ביניהם. ועוד שחכמים גזרו על בישולי גוים בדרך
בישול שהיה נפוץ בזמנם, ולא גזרו על דרכי בישול חדשות שעתידות להתחדש במהלך הדורות. ומכאן תשובה
מוצאת למה שכתב בספר פתבג המלך (פ”ג סעיף ג) שאסר בהחלט בישולי גוים במיקרוגל, והיה טעמו לפי שתוצאת
הבישול במיקרוגל שוה לבישול באש, ואילו היה המיקרוגל בזמן חכמים היו גוזרים עליו, ונמשך אחרי דברי הרב
שבט הלוי. ושם (עמ’ רב) הביא שכן כתב לו הגר”י רצאבי. ע”ש. ולא שת לבו לכך שהוא סותר דברי עצמו לעיל
(סעיף א) שהתיר בישולי גוים בקיטור ובחמי טבריה, כיון שאינם אש ואינם בכלל גזירת חכמים. והרי גם שם
התוצאה שוה לבישול באש, והרב שבט הלוי לטעמיה אזיל שאסר בישול בקיטור מטעם זה, וכנ”ל. ושו”ר בשו”ת
דברי דוד ח”ד (חיו”ד סימן יח אות טו) שהעיר לנכון על מחבר פתבג המלך, שהתיר קיטור ואסר מיקרוגל. ע”ש.
ה) ולא אכחד שמלבד הרב שבט הלוי, ראיתי גם לכמה מחכמי דורנו שאסרו בישולי גוים במיקרוגל, וכמבואר
בשו”ת תשובות והנהגות ח”ה (סימן רמט). וכן דעת הגרי”ש אלישיב כפי שהובא בספר שבות יצחק ח”ו (עמ’ סא).
וכן פסקו בספר כנסת יחזקאל ח”ב (סימן יב אות א), ובשו”ת שרגא המאיר ח”ו (סימן נג אות ג). וכן העלה בשו”ת
דברי דוד ח”ד (חיו”ד סימן יח), ובספרו בין ישראל לעמים (פ”ז ס”ה). ועוד. ולפי דבריהם הוא הדין שיש לאסור
בישולי גוים באינדוקציה, כי גם שם התוצאה שוה לבישול. אולם באמת שגם הם לשיטתייהו אזלי, שאסרו בישולי
גוים בקיטור, וכמ”ש בספר שבות יצחק ח”ו (עמ’ סה), ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ג (סימן רמז). ובספר בין ישראל
לעמים הנ”ל (שם סעיף ד, ו). ע”ש. אבל לדידן דנקטינן להתיר בישולי גוים בקיטור, כיון שאינו בישול באש, הוא
הדין והוא הטעם להתיר בישול במיקרוגל ובאינדוקציה. ואכן כמה מפוסקי זמננו כתבו להקל בבישולי גוים
במיקרוגל מהטעמים שכתבנו לעיל, ע’ להרב זאב לב בירחון מוריה גליון רא-רב (עמ’ צח והלאה) ובספרו מערכי לב
(עמ’ תמז) שהאריך לבאר שאין איסורי בישולי גוים במיקרוגל, וכתב שאפילו לדעת האגרות משה (או”ח ח”ג סימן
נב) שהמבשל במיקרוגל בשבת עובר איסור דאורייתא, כיון שבישל כדרך המבשלים, יודה להתיר בישולי גוים
במיקרוגל, לפמ”ש הראשונים שלא אסרו בישולי גוים אלא באש דוקא. עש”ב. וע’ למרן הראשון לציון שליט”א
בילקוט יוסף שבת ג’ (סימן שיח עמ’ קנ) שדן בארוכה בדין בישול בשבת במיקרוגל, ומסקנתו דהוי ספק דאורייתא.
ע”ש. ומכל מקום לפי האמור, גם לדעת הסוברים דהו”ל בישול דאורייתא משום דהוי בישול כדרך המבשלים,
אינו ענין לבישולי גוים דקיל. וכבר ביביע אומר ח”ד (חיו”ד סימן ט אות ב) כתב לבאר ולהוכיח שיש לחלק בין בישול
בשבת לבישולי גוים, ועפ”ז התיר בישולי גוים בקיטור. ע”ש. ודון מינה ואוקי באתרין. וכן פסקו להקל בספר
חלקת בנימין (סימן קיג סעיף יג). ובספר מטבח כהלכה אדרעי (עמ’ קמט). ובספר כשרות השלחן (דיני בישולי גוים עמ’
סד סוף הע’ ו), ושכ”ד הג”ר זלמן נחמיה גולדברג. וכ”כ בספר חוקותי תשמורו (פ”ל הלכה יט עמ’ תיט). ובשו”ת ישיב
משה טורצקי (חאו”ח סימן יח). ובשו”ת אבני דרך ח”ה (סימן ה). ובספר ויצבור יוסף שעשוע (פ”ב הלכה כו). ובספר
כשרות כהלכה מהדורה ח’ (עמ’ שפב הערה .)59וע”ע להגר”א וייס במנחת אשר (דברים סימן ה אות ו) שצידד להתיר
מטעם שמיקרוגל לא מבשל על ידי אש, וכתב שלא ניתן להתעלם מלשון הטור והרמ”א שלא אסרו אלא “בבישול
של אש.” ע”ש. והסכים לזה בספר אשמרה לפי ח”ב (עמ’ ריב) דדבריו מסתברים. וכן פסק להקל בשו”ת להורות
נתן ח”ז (סימן סד). ע”ש. וכן העלה הלכה למעשה הרה”ג מאיר אלול בירחון אור תורה (תש”ס סימן פו). ע”ש. ולפי
דבריהם הוא הדין והוא הטעם להקל בבישול בכירים של אינדוקציה. ואם כי יש מהרבנים הנ”ל שהיקלו במיקרוגל
מטעם נוסף, שאיכות הבישול לא שוה בו כמו בישול באש. וזה לא שייך באידנוקציה. מ”מ כבר הבאנו סמוכין
דקשוט לסמוך על הטעם שאינו אש, ולא היה בכלל גזירת בישולי גוים. והוכחנו בס”ד שכפי הנראה כן דעת מרן
רבינו עובדיה יוסף זיע”א, וכ”כ בשו”ת תורת אבי (עמ רטז). ובשו”ת אבני לוי ח”ב (חיו”ד סימן ב). ע”ש. ולפי זה
הוא הדין לאינדוקציה. ושו”ר בספר שלחן ישראל כהן (סימן יג, עמ’ תלב), שלאחר שהביא חכם אחד שאמר לו
לאסור בבישול ע”ג כירת אינדוקציה, כתב הרהמ”ח שלפ”ד מרן היבי”א שהתיר בישולי גוים בקיטור, הוא הדין
שיש להתיר בישול באינדוקציה. ע”ש. וכ”כ בספר שלחן מלכים בר שלום ח”ב (במכתבי הרבנים מכתב טז אות ט) בשם
הרב משה היינמאן מבולטימור, שהתיר בישולי גוים במיקרוגל ואינדוקציה. ע”ש. וגם הלום ראיתי אחרי רואי
להג”ר אליהו אבירז’ל בשו”ת דברות אליהו ח”ח (סימן פו) שישב על מדוכה זו, אם יש בישולי גוים במיקרוגל,
ומתחילה כתב טעם להתיר מפני שאין איסור בישולי גוים אלא באש, אבל כאן אין הבישול נעשה באש, אלא בגלי
האש שזורק החשמל על המאכל. והו”ל כתולדות האור, ואע”ג דבישול בתולדות האור בשבת אסור מדאורייתא,
י”ל דלענין בישולי גוים שרי, ובפרט שהוא יותר קל מתולדות האור, כי הוא רק כח מגנטי שגורם לחימום המאכל.
ומכיון שחכמים לא גזרו על בישול כזה, אפילו אם הבישול הזה יהיה נפוץ אצל רוב העולם, ואפילו ששייך בבישול
זה טעמי האיסור של בישולי גוים, משום חתנות ושמא יאכילנו דבר טמא, אעפ”כ אין לנו אלא מה שגזרו חכמים
בפירוש. ודלא כהשבט הלוי שהחמיר בזה. עכת”ד. וכבר נתבאר שהחשמל הזה אינו אש כלל, וקיל טפי מבישול
בתולדות האור, וא”כ איצטמיד חצבא להקל. אלא שמה שכתב שם בתוך דבריו עוד טעם להקל בנ”ד משום דהו”ל
כפסיק רישיה, ודעת התרומת הדשן (סימן סד) להקל בפסיק רישיה בדרבנן אפילו היכא דניחא ליה, וה”ה לנ”ד.
ואם בשבת התירו כמה פוסקים כדעת תרומת הדשן, כל שכן שיש להקל בפסיק רישיה בבישולי גוים. ע”כ.
ואחה”ר לא יכלתי להלום דבריו בזה, כי מה שייך כאן פסיק רישיה, שהרי המבשל מתכוין לבשל בגלים
האלקטרוניים הללו. וצ”ע. עכ”פ צדקו דבריו לעיקר הדין, שאין לנו לחדש גזירה חדשה ולאסור בישולי גוים
במיקרוגל, אחר שלא גזרו עליו חכמים. וה”ה בכל זה לבישול על גבי כירת אינדוקציה.
ו) ויש להוסיף טעם לשבח להקל בדבר, כי הנה ההיתר בזה נחוץ בעיקר למה שמצוי היום, שיש עובדים זרים
בבתי קשישים הזקוקים לעזרה, והם מבשלים להם בביתם, וכן לגוים שעובדים בבתי עסק של אוכל, כגון מסעדות
ומטבחים של אולמות ובתי מלון וכדומה, אשר שם יש לנו עוד סימוכין להקל ע”פ מ”ש התוס’ בע”ז (לח.) בשם
הראב”ד, שאין איסור בישולי גוים אלא בבית הגוי, אבל לא בבית הישראל, שאז אין לחוש משום חתנות ולא
שמא יאכילנו דבר טמא. וכן יש מקילים בגוי שהוא שכירו, שאין קירוב הדעת וגזירת חתנות אלא במי שעושה
מרצונו, ולא באלו שעושים בין ירצו ובין לא ירצו, והובא בשו”ת הרשב”א (סימן סח). וכן הביא הרא”ה בבדק
הבית (ב”ג ש”ז, דצ”ד ע”א). ואם כי למעשה אין לסמוך על זה, כי רוב הראשונים חלקו על זה, ולכן מרן השלחן
ערוך (סימן קיג סעיף א, ד) פסק לאסור גם בבית ישראל, וגם בשפחות שלנו. והיינו טעמא משום דלא פלוג רבנן,
וכמו שכתבו הראשונים, וכ”כ מרן הבית יוסף (שם). ע”ש. מכל מקום נמצא שבנידון בישולי גוים באינדוקציה אין
לנו טעם להחמיר, כי מצד קירוב דעת אין לחוש בבית ישראל ובשכירו, וגם אין לחוש שמא יאכילנו דבר טמא,
בפרט במקומות המפוקחים ומושגחים על ידי משגיח מטעם הרבנות, ודיינו לאסור בבישול באש גמורה שגזרו
עליו חכמים בפירוש מטעם לא פלוג רבנן, והבו דלא להוסיף עלה גם בבישול חדש כזה שלא אסרוהו חכמים.
מאחר שסוג הבישול הזה שאינו על ידי אש לא היה בכלל גזירת חכמים. ומצאנו כיוצא בזה להגאון חתם סופר
בתשובה (חיו”ד סימן קנ, וסימן קפב) שכתב בנידונו לגבי כתמים בזמן הזה, דאע”ג דאמרינן בגמרא נדה (נח:) דעד
כגריס תולה בדם מאכולת, ובזה”ז אין מאכולת בגודל כזה, מכל מקום מאחר שכל גזירת חכמים על כתם היתה
משום טהרות, ולא פלוג רבנן וטימאו אותה גם לבעלה שלא תהיה חוכא שהאשה טמאה נדה לטהרות וטהורה
לבעלה, וכיון שנאסר במנין אף על פי שבטל טעם טהרות מ”מ הגזירה לא בטלה ועדיין אסורה לבעלה, וכיון שכל
עצמה לא נאסרה לבעלה אלא מתקנת חכמים הראשונים, אין לנו לטמא אותה אלא בשיעור כתם שבזמניהם שהיה
מאכולת גדולה מצויה, אף על פי שבזמנינו אין נמצא. והובא בפתחי תשובה (סימן קצ סק”י). וכ”כ יסוד זה מרן רבינו
הגדול זיע”א בשו”ת יביע אומר ח”ד (חיו”ד סימן יג), ושם כתב לחזק דברי החתם סופר. וע”ע ביבי”א ח”ח (חיו”ד
סימן טו אות ג), וח”י (חיו”ד סימן נח בהערות על ח”א אות כו), ובטהרת הבית (סימן ח הערה ב). ע”ש. ומטעם זה כתבו
האחרונים להקל בכתמים בזמן הזה עד כגריס, אע”פ שגם לא מצוי כלל מאכולות בבגדי הנשים, כי הנה בנדה
(נח:) אמרו שאין לך מטה ומטה שאין עליה כמה טיפי דם מאכולת, משא”כ בזה”ז. מ”מ ההיתר נשאר במקומו,
וכמ”ש בשו”ת מעיל צדקה (סימן כ), ודלא כהסדרי טהרה (סימן קצ ס”ק סא), והובאה המחלוקת בזה בדרכי תשובה
(סימן קצ ס”ק לח). וכ”ד הגאון רבי יוחנן סופר להקל בזה, והובאו דבריו בשו”ת מנחת יצחק ח”ו (סימן פג). והרהמ”ח
הביא שכ”ד התורת השלמים (ר”ס קפג). ואמנם למעשה סמך על זה רק בעוד צירוף. ע”ש. אולם אנן בדידן נקטינן
להקל בזה, וכמבואר בטה”ב ח”א (עמ’ כג, וסימן ח אות יב עמ’ תט). וע”ע בשו”ת יביע אומר ח”ח (חיו”ד סימן טז) לענין
קינוח חיצוני, דאע”ג דאותו מקום בדוק אצל מאכולת, לא גזרו על כתם בשיעור עד כגריס ועוד. וטעמא דכולהו
על פי דברי החתם סופר הנ”ל, כיון דבלא”ה כל האיסור היום הוא משום דלא פלוג רבנן, הבו דלא להוסיף עלה
גם במקום שלא גזרו ולא שייך טעם הגזירה. ע”ש. ודון מינה ואוקי באתרין, שבבישול בבית ישראל על ידי גוי
שכיר, אין טעם כ”כ לגזירת חכמים אם לא משום לא פלוג, ולכן אין לחוש בבישול במיקרוגל ואינדוקציה שלא
היו בכלל הגזירה.
ז) ויש לצרף לסניף מה שהביא בספר ברוך שאמר שרגא הל’ יום טוב (פ”ד הערה 35) בשם חכם בן ציון אבא שאול
זצ”ל, שאין דין בישולי גוים כלל בכלים חשמליים, כיון שהאש שמבשלת את המאכל היא כח כחו של הגוי, על
ידי החשמל שמגיע בכל רגע מחברת חשמל, ואין בזה איסור בישולי גוים. וכן הביא בשמו בשו”ת עטרת פז כרך
ב (סימן ב בהערה עמ’ קד). ובשו”ת יורו משפטיך ח”א (עמ’ רפג). ומצאתי לו חבר לסברא זו, הוא הגאון רבי חיים
פינחס שיינברג בקובץ אורייתא גליון יח (עמ’ קנז), שיש לומר שאין איסור בישולי גוים בחשמל, כיון שבשעת
ההדלקה אין שם כח אש הראוי לבשל, ורק אחר כך הוא מגיע והו”ל כח כחו. ע”ש. ובספר אור שרה (פרשת חוקת)
ובשו”ת תורת אבי (עמ’ ריא) הביאו שכ”ד הרב יעקב יוסף זצ”ל. ע”ש. וע”ע להרה”ג לוי יצחק הלפרין בספרו
כשרות ושבת במטבח המודרני (עמ’ קעז). וע”ע בשו”ת שבט הקהתי ח”ה (חיו”ד סימן קלו אות ב). ועע”ש (סימן קלז
אות ב). ע”ש. ודו”ק. וע”ע בשו”ת יביע אומר ח”ט (חאו”ח סימן קח) שעמד על חידושו של האור לציון ח”ב (עמ’ קע
אות יב) בענין חידושו של האור לציון דחשמל חשיב כח כחו לגבי הדלקת נרות שבת, ולכן לא יוצאים ידי חובה
בנרות חשמל. [וכ”כ סברא זו בשמירת שבת כהלכתה (פמ”ג הערה כב) בשם הגרש”ז אוירבך. ע”ש.] ומרן היביע
אומר הביא על זה מה שכתב בזה הגרצ”פ פראנק בהר צבי על הטור (סי’ רסג), שאפילו נאמר שדוקא האור הראשון
בא מכחו, אבל מה שהנר החשמלי דולק והולך אין זה מכחו, אלא כח שני, אעפ”כ יוצאים בו ידי חובת המצוה,
שעיקר המצוה שיהיה אור בבית, ואין מצות נרות שבת עצם ההדלקה, אלא ההשתדלות שיהיה נר דולק בבית.
ע”ש. ולא דחה את עצם חידושו של האור לציון שהדלקת החשמל חשיבא ככח כחו. ודו”ק. ובאמת שאפילו לגבי
הדלקת אש חשמלית בשבת ויום טוב, דעת כמה אחרונים דלא חשיב הדלקה בידים, אלא גרמא בעלמא, וכמו
שהביא בשו”ת יחוה דעת ח”א (סימן לב), ובחזון עובדיה שבת ח”ג (עמ’ תלב). ע”ש. ולכאורה היה מקום לסמוך על
דבריהם לכל הפחות לענין בישולי גוים. וי”ל. ומיהו למעשה אין לסמוך על זה, וסוגיאן דעלמא שיש בישולי גוים
גם באש חשמלית, וכן דעת כמעט כל חכמי דורנו, ובספר ישא יוסף (חיו”ד סימן ח) הביא עדות מבנו של חכם בן
ציון אבא שאול, שלא היה מורה כן למעשה. [ולפ”ז לא טוב עשו עורכי הספר אור לציון שכתבו כן בצורה ברורה
הלכה למעשה.] מ”מ חזי לאיצטרופי לסניף בעלמא על פנים.
בסיכום: כיריים אינדוקציה שאינן פועלות על ידי אש, אלא על ידי זרם חשמלי שמפעיל גלים קצרים אלקטרו
מגנטיים, אין בהם איסור בישולי גוים כלל, ולכן הגוי רשאי לבשל על כיריים אלו בישול גמור מתחילתו ועד סופו,
כי לא גזרו חכמים איסור בישולי גוים אלא בבישול שעל ידי אש בלבד. וכל שכן כשהגוי הוא שכירו של הישראל,
ועושה כן בבית הישראל. ואדרבה, יש בזה תיקון גדול לבעיית בישולי גוים במקומות ציבוריים שתחת השגחת
הרבנות, וכן לקשישים שיש בביתם עובדים זרים, שאפשר להורות להם לבשל בכירת אינדוקציה, וכך יצאו
מחשש איסור בישולי גוים.
ולפי דרכנו למדנו, שהוא הדין שאין איסור בישולי גוים במיקרוגל, שגם הוא מבשל ללא אש אלא על ידי זרם
חשמלי בלבד.
ומפירות הנושרים, שאין בישולי גוים בחמה, וכן בחמי טבריה, ובקיטור. וכן אין איסור בישולי גוים בכבוש,
ומליח, ומעושן. הנלע”ד כתבתי. והיעב”א.

וזהו המשך דברי הראשל”צ הרב יצחק יוסף על גופי כשרות פיראטיים אשר רואים בהקמת מערך כשרותי פרטי כלי עסקי ונוהגים קלות יתר וכן בהחמרת יתר של הרבנויות המקומיות על בעלי עסקים בתואנה של נהלים שאינם מופיעים